אמא אדמה, 100% קיימות, התגלמות החזון של אימי.

היי אני אופק וסיפורי מתחיל במושב קטן בדרום
מדינת ישראל,
מקום בו השמש קופחת בקיץ והקרקע קופאת בחורף,
מקום בו גדלתי, התחנכתי ונטמעו בי ערכיי.
למשפחתי היה משק חקלאי בו ביליתי את שנותיי
היפות לצד אימי שחקלאות ברת קיימא הייתה
שזורה בנימי נפשה והוויתה,
ממנה ינקתי את ערכי הקיימות,
אהבת החי והצומח והחשיבות שבשמירה עליהם
למעני ולמען הדורות הבאים.
סביב ביתינו החם והחרוץ, הייתה תמיד סביבה
ירוקה ומטופחת, סביבה של פריחה בשלל צבעים,
עצי נוי ופרי, בעלי חיים
ואושר עילאי שהתבטא ביכולת לנשום עמוק
ולהסתכל בפליאה על הטוב שסובב אותנו.

באחד מחודשי הקיץ החמים מאד של ילדותי, ראיתי את אבי עובד במרץ סביב הבית, כאשר הוא חופר במקוש את האדמה (וקצת
מהשביל המוליך וסובב את הבית) ומגלה את הצנרת שלנו מחדש.

שאלתי למעשיו ותשובתו הותירה אותי ללא מילים, למרות שכבר אז היה לי ברור שיד אמי בדבר, רק שלא העלתי על דעתי
לאן זה ייקח אותי שנים אחר כך.

"אמך החליטה למחזר את כל המים שאנו משתמשים בהם בחיי היום יום על מנת להשקות את הגינה שלה.. אז אני מחבר לכל
יציאת מים צנרת נוספת עם ברז על מנת שהיא תוכל להשיב מים שהיו בשימוש החוצה"

מה?! שאלתי בפליאה,

אתה הולך לעבוד על זה ימים, לקנות ברזים וצנרות וכל זאת על מנת להשיב מים? נראה לי כמו מאמץ מיותר, מעולם לא
היו חסרים לנו מים.